התנאים שמותר לספר לשון הרע: א. אתה בעצמך

הדף היומי בהלכה בכל שיעור מוגש בפני הצופים

א) לשון אבדה – חוזר על האדם המאבד

אם זה דיבור חד פעמי אז צריך חרטה 

הרמב"ם נזהר מאד בלשונו בחיבורו שלא לתת מקום לטעות. הבהירות בניסוחו של הרמב"ם היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, אבל אני עומד כאן על הזהירות. כבר ראינו למעלה איך נמנע מלהעתיק דרשות מסובכות לפני הקוראים הפשוטים. והנה עוד דוגמא בהלכות תפלין (ספ"ד): "וכל הרגיל בתפלין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו". בגמ’ (מנחות מ"ד סע"א) כל המניח תפלין מאריך ימים, והרמב"ם שינה וכתב "כל הרגיל" מטעם המובן מאליו, שהרי כל העולם מניחים תפלין, והרבה מתים ר"ל בקוצר שנים, אבל הרגיל פירושו שמניח תפלין ברוב שעות היום.

איני יודע מה מקורו של אותו רב. אך

הדיוק אינו משום קיצור הלשון דוקא הוא אלא

באמת הוא נשבע שיש לו בטלית שלושה רבעים.

יש שבעה תנאים להיתר לשון הרע, כמבואר בחפץ

אחי היקר! תשובתך על דברי, קבלתי כבר ביום

והנה בית הכנסת "משהד" מלא וגדוש, בן-פורת-יוסף, במאות אנשים השותים בצמא את דברי פי קדשו של רבנו, מכל העדות ומכל החוגים: ספרדים תימנים ואשכנזים, כיפות סרוגות ושחורות, רבנים ודיינים וסתם עמך בית ישראל, והפה קולח כמעין המתגבר: חידושי הלכות, קושיות ותירוצים וסברות לאמיתה של תורה, מקורות בשפע לכל סברא ולכל קושיא, עם "הברקות" ובדיחות באמצע לעורר נרדמים (וסימניך "דברי חכמים בנחת נשמעים", ראשי תיבות בדחן) ומסקנא ברורה והחלטית כמעט מכל דין והלכה. בסביבות השעה 11 בערך עבר רבנו מהלכה לאגדה. אז יצאו רוב אברכי האשכנזים (הם באו רק בשביל הלכה) ואנו נשארנו עד 12:30 בערך. חזרתי הביתה אחר חצות, שאלה רעייתי שתחיה: איפה היית עד עכשיו? אמרתי לה: "חבל שהרב לא דרש את הדרשה שלו בבית הקברות, כי אז היינו עדים לתחיית המתים!"…

1. אכן יש לדווח להנהלת התלמוד תורה שלכם

כעת אין אישור רשמי לאף אחד להכנס באופן

כך דרך התנאים לכתוב בלשון "חלקים" אפילו שאפשר

לבחור היקר הי"ו. שלום! לפני כחמשים שנה כשלימדתי

הגדר כדי לברך ברכה זו הוא על פי

תחילה צריך לידע שהוא עוון חמור מאד, ועבר